הקשבה כ"דבק חברתי" והאויבים העומדים בדרכה

מרבית האנשים מדווחים על כך שהם מרגישים שלא מקשיבים להם ולא מבינים אותם כפי שהיו רוצים. עובדה זו מעניינת כיוון שכבר לפני יותר מ-60 שנים, קרל רוג'רס, מהפסיכולוגים הבולטים ביותר בעידן הנוכחי טען שהקשבה הינה כלי שיכול לפתור בעיות של מנהיגות , בעיות חברתיות ואף לגרום לשלום עולמי. המחקר מראה שכאשר אנשים חווים הקשבה באיכות גבוהה מתחוללים שינויים עוצמתיים במיוחד. לדוגמא, עובדים שמרגישים שהמנהלים שלהם מקשיבים להם מפגינים ביצועים טובים יותר בעבודה, יצירתיות גבוהה יותר, מדווחים על שביעות רצון גבוהה יותר ופחות שחוקים בעבודתם. כמו כן, אנו מחבבים יותר אנשים אותם אנו תוספים למקשיבים טובים. בנוסף, דוברים אשר חווים הקשבה באיכות גבוה נהיים פחות הגנתיים כאשר הם מביעים עמדה, דבר הגורם להם להיות מודעים לצדדים נוספים בעמדה שלהם אליהם לא היו מודעים קודם לכן. התוצאה של תהליך זה היא עמדות יותר מורכבות ופחות קיצוניות.

אז מדוע אנו לא חווים הקשבה באיכות גבוהה כפי שהיינו רוצים? הסיבות לכך הן מגוונות. סיבה עיקרית כפי שטוען רוג'רס, היא פחד משינוי. לאנשים יש הנחה (לעיתים אף לא מודעת) שאם הם באמת יקשיבו לאחרים הם יצטרכו להשתנות. דוגמא לכך הינה תהליך של ויכוח בו כל צד מנסה לשנות את הצד השני.סיבה נוספת היא שהקשבה דורשת מוטיבציה ואנרגיה שלא תמיד נמצאים לרשותנו. לדוגמא, אנו יכולים לדבר בממוצע 500 מילים בדקה, אולם להקשיב רק ל-250 מילים בדקה. את הפער הזה אנו בדרך כלל ממלאים במחשבות על עצמנו שמונעות מאיתנו להגיע לקשר אמיתי עם המדבר. בנוסף, סטיבן קובי, מומחה לניהול אפקטי, טוען ש"רוב האנשים מקשיבים כדי להגיב, לא כדי להבין".

לשמחתנו, יכולת הקשבה ניתנת לאימון ושיפור. השלב הראשון בתהליך הוא לאמץ עמדה שאנו רוצים להיות מקשיבים טובים יותר הן עבור עצמנו והן עבור הסביבה שלנו. בנוסף, עלינו להיות סלחניים כלפי עצמנו כאשר נגלה בהתחלה (כנראה) שאנו לא מקשיבים טובים כפי שחשבנו מלכתחילה. מבחינה פרקטית על מנת לתרגל הקשבה טובה, כשלב ראשון נסו לא להתפרץ לדברים שאחרים אומרים עד שהם יסיימו את דבריהם (אפילו אם אתם חושבים שיש לכם עצה ממש טובה לתת). שנית, נסו לשקף את מה ששמעתם ("אני רוצה להראות שהבנתי אותך נכון…"). בנוסף, נסו לשאול שאלות שיעזרו למדבר לגלות דברים על עצמו. השאלה יכולה להיות פשוטה כגון "האם יש עוד"? לא צריך להיות פסיכולוג דגול על מנת להיות מקשיב טוב יותר ובכך להגיע לקשר טוב יותר עם הסביבה שלכם. כאשר אני מלמד קורס על הקשבה בפקולטה למנהל עסקים אנשים מדווחים שהם גילו דברים חדשים על חברים ללימודים שלפני כן חשבו שהם יודעים עליהם הכול.

הערך של הקשבה עולה במיוחד בימינו בו תופעת הבדידות תופסת תאוצה. ברחבי העולם כבר מיישמים פרויקטים רחבי היקף בהם מתנדבים מקשיבים לאנשים זרים ברחוב על מנת ליצור קשר וחיבור. לסיכום, אם נוכל לנתק את עצמנו לספר רגעים מהסמארטפונים שלנו וננסה באת להקשיב לאנשים בסביבתנו אנו נתחיל לחוות חיבור עמוק ואיכותי יותר שיטיב הן עימנו והן עם סביבתנו

על הסוס

  1. וולאסקז ספרד מאה 17
  2. אלכסנדר מוקדון פסיפס – 200 לפנה"ס
  3. ג'ריקו – קצין בחיל הפרשים, מאה 17
  4. ז'אק לואי דוד – נפוליאון חוצה את האלפים מאה 18                                                                           

ציורי סוסים, מופיעים כבר לפני 30.000 שנים על קירות המערה הפרה היסטורית בלסקו שבצרפת ובתקופות היסטוריות מאוחרות יותר. בדרך כלל מופיעים סוסים באמנות כשהם מזוהים עם גברים, לוחמים ובני אצולה וכמובן עם מנהיגים במיוחד בהקשר הנצחה.

וולאסקז, צייר בית המלך הספרדי פילפה במאה ה17 מצייר את מלך ספרד כשהוא רכוב על סוס העומד על רגליו האחוריות ומשקיף אל נוף כאומר – כל זה שלי הוא!  הסוס באמנות נחשב לסמל של שליטה וכריזמה של מנהיג, ורומז לכך שכפי שהוא מסוגל לשלוט בבהמה הפראית הזו – כך הוא גם בעל כישורים לשליטה וריסון של עמו ויכול ולהוביל אותו למדרגה גבוהה יותר. הנוף הבהיר משדר אופטימיות ומוסיף רמז דתי (השמיים תופסים חלק נכבד משטח התמונה ומסמלים את האלוקות) בדרך זו, אומר ולאסקז שהמלך נתמך גם ע'י כוחות עליונים.

פסיפס – אלכסנדר הגדול – נחשב לאחד המצביאים הגדולים בהיסטוריה כבש את רובו של העולם העתיק, בנו של מלך מקדוניה, ממלכה יוונית קטנה,  שהפך למלך שלה והוא בן 20 בלבד.

שאפתן ומצביא צבאי מבריק שהעז לפלוש לאימפריה הפרסית וכבש את המזרח התיכון ממצרים עד הודו כשהוא מפיץ את תרבות יוון ברחבי העולם. סוסו של אלכסנדר בוקפאלוס היה סוס גדול ופראי וקשה לאילוף והאגדה מספרת שאלכסנדר הצליח לאלפו עוד לפני שהיה למלך, בכך ראו ההמונים את עתידו כראוי למלוכה.

קצין בחיל הקלעים – תיאודור ג'ריקו – צייר צרפתי המשתייך לזרם הרומנטי סוף מאה 18, קומפוזיציה של אלכסונים המעבירה לצופה תחושת מתח קיצונית כמו למשל פני הרוכב בכיוון אחד ופני הסוס בכיוון הפוך, מעביר תחושה של סתירה וחוסר הרמוניה בין הסוס לרוכבו. ג'ריקו הרבה לעסוק בנושאים שיש בהם ניגודים המראים את המציאות האמיתית ומבליטים אתהחלק הרע בטבעו של האדם.

ז'אק לואי דוד – נפוליאון חוצה את האלפים – הצייר הצרפתי הנודע ממובילי הסגנון הניאו קלאסי, פגש את נפוליאון בונפרטה והפך לצייר האישי שלו תיעד את הכתרתו ועסק בציוריו בנושאים פוליטיים כמו "מות מארה". הקומפוזיציה האלכסונית מבטאת את נחישותו של נפוליאון בזכותה הוא מצליח כמצביא צבאי.

משמר הלילה – רמברנדט, הולנד מאה 17

תפקידו של אמן בהולנד ובמדינות המערב במאה ה17, היה לתעד דמויות. כאן, תיעוד קבוצתי של מתנדבי המשמר של קפטן באנינג קוך. למעשה, לא מדובר בתמונה לילית, אך מכיוון שכוסתה בלכה כהתה במשך השנים. רמברנדט, שהיה אמן נועז ומתחדש, לא שמר על כללים הנהוגים בציור דיוקן מוזמן, ויצר את הקומפוזיציה לפי הצורך האמנותי  ללא הקפדה על כך שהמזמינים ייראו היטב ויבלטו במידה שווה כמקובל.  כאמן, סידור הדמויות במרחב באופן היוצר דרמה בתנועה, ודגשים מפתיעים באמצעות פיזור האור והצל – הם החשובים! כי הופכים את הקומפוזיציה למרתקת ומרגשת. תיאור דיוקן רגיל, כשההנחייה שפניהם של כל חברי הקבוצה ששילמו מראש יראו היטב – היה כלל שלא יכול היה לעמוד בו. מבחינתו של רמברנדט, "לתמונה כללים משלה והיא מכתיבה לי איך לציירה אני מתבטל כלפי הצורך האמנותי הפנימי שלה"… (גם אם בכך, מסתכן מבחינה כלכלית).                                   

בסמוך לתקופה בה יצר רמברנדט תמונה זו, נפטרה אישתו האהובה ססקיה, המתועדת כאן כדמות רוחנית, קדושה ומוארת. הישג נוסף מגיע עם יצירה זו, כשרמברנדט מצליח להעביר את המסר של קבוצה מלוכדת ומחוברת מעל השוני המפריד בין חבריה – למען מטרה משותפת של השמירה על עירם האהובה – אמסטרדם. השוני בולט בעיקר באמצעות תווי הפנים, התלבושות וכיווני הרומחים והדגלים. המטרה המשותפת באה לביטוי פנימי (לא ויזואלי) שהוא – הסכמתם להתאחד סביב מטרה אחת באהבה ולמעלה מחילוקי דעות.  דמותו של הקפטן גבוהה, רגלו נמצאת צעד אחד לפני כולם והוא מוביל את אנשיו למטרה! בנוסף, מופיעות 2 דמויות בולטות אחרות, האחת לצידו של הקפטן בצבעים בהירים זהובים, השניה מעט מאחור בגווני אדום. דמותו של הקפטן נראית כהיפוכה המוחלט של הדמות שלצידו, כך מעביר רמברנדט את המסר שכדי להצליח, נחוץ צוות של אנשים בעלי תכונות הפוכות, המאפשר להגיע להחלטות של אמת. רמברנדט הרבה לצייר דיוקנאות של חבריו היהודים ואף נושאים מהתנ'ך והיה האמן היחיד שהכיר יהודים היטב  לפני המאה ה19.

בין חבריו היו גם יהודים לומדי קבלה שהעידו עליו שהאור בציוריו מבטא את "האור הגנוז", כוח עליון, כוח הבריאה, ורמזו שלמד עמהם קבלה.

מעניין שבשלב אחר בהיסטוריה, ראה בו היטלר את התגלמות האמן הארי האנטי יהודי…                     

שוב אנו פוגשים דבר והיפוכו – כמו כמו האור והחושך המאפיינים את יצירתו של רמברנדט ואן ריין.

תרנגול ועטלף

משל לתרנגול ועטלף, שהיו מצפים לאור. אמר לו התרנגול לעטלף, אני מצפה לאורה, שאורה שלי היא. ואתה, למה לך אורה? עד כאן לשונו. שהפירוש הוא, היות שאין לעטלף עינים לראות, אם כן מה הוא מרויח מאור השמש? אלא להיפך, מי שאין לו עינים, אור השמש מחשיך לו יותר,,.

"כשהשמש זורחת על הארץ, אנו קוראים אותה יום. ובזמן שהשמש אינה זורחת, נקרא חושך.    כמו כן אצל הקב"ה יום – נקרא גילוי, (של ה' יתברך). וחושך – נקרא הסתרת פנים. (של ה' יתברך)"

מקורה של המילה תרנגול  הוא בתרבות בבל העתיקה (ערש הולדתו של העם היהודי)                    

ופירושה  "עוף המלך". עוף מיוחד המסמל התגברות וגבריות (גם בתרבויות אחרות) ותפקידו לגרש את החושך ולדאוג להופעת האור.

אנחנו רגילים לקרוא על פיקאסו ויצירותיו המפורסמות דברי הערכה ואף הערצה, אלא שבחרתי הפעם גישה אחרת ולשם כך אני מביאה את "התרנגול" שלו. בציור זה, מבטא פיקאסו את מאפייניו ומהותו של גבר לפי תחושתו האישית…  (תרנגול בעברית קרוי גם גבר.(  פיקאסו, כאדם המגיע מתרבות "מצ'ואיסטית" טיפוסית, מודע היטב לאופיו האגואיסטי נהנתני ואף אכזר. והוא מתאר את התרנגול כסוג של דיוקן עצמי: גבר תוקפן )ציפורניים חדות( גאוותן, המעביר לצופה הרגשה ש "הכל מגיע לי"! המקור פתוח והוא מכריז על עצמו  )כפי שאכן נהג פיקאסו לומר): אני האלוהים של המאה העשרים!   

סוד קיסמו: יחד עם הצד  המכוער, הקשה, הדוחה שבאישיותו, בולט צד אחר שהוא  ממש היפוכו המוחלט: יכולתו המדהימה, הרגישה, המעוררת התפעלות, לצייר יופי עדין רך ומושלם, המתבטא בדקויות של תיאורי דמויות נשים וילדים או בתיאורי מציאות אחרת, שונה, מאוזנת, הרמונית ויפה להפליא! ניתן לומר שלא נראתה יצירה איכותית כמו שלו, מאז ימי הרנסנס האיטלקי.  ודוקא פיקאסו המחוספס והגאותן מצליח במשימה והוא מרגש ומאתגר את כולנו גם היום.  אולי זה מפני שהוא מחובר בכל נימי נפשו לדורו ולמאפיינים הייחודיים של התקופה? אולי זו מתת אל שבאמצעותה כולנו מגלים ש יופי אינו יכול להיות מושלם ללא היפוכו – כיעור

בדרך כלל, כשרונות גדולים, הם "תלויי גנים" אך גנים אינם מספיקים כדי לגדל אמן גאון ברמתו של פיקאסו. נחוצה גם סביבה תומכת ומבינה. פיקאסו, שהיה בן לאומן ומורה לאמנות – זכה בכל אלה. ואנחנו זכינו ביצירתו המגוונת המכילה כמו המציאות עצמה – טוב ורע,  יפה ומכוער יחדיו…

בעל הסולם (הרב יהודה אשלג 1884-1954): חלק ב

בעל הסולם מסביר שעלינו לראות את התנהלות החיים והטבע במבט רחב מהרגיל. העולם שלנו הוא מערכת סגורה שכל חלקיה קשורים אחד לשני. כמו בגוף שלנו, כל התאים חיים ועובדים למען בריאות הגוף כולו. תא שחושב רק על עצמו הוא תא סרטני שמביא להרס הגוף.

לכן גם אנחנו, כחלק ממערכת הטבע, חייבים ללמוד כיצד להתחבר למערכת כולה בנתינה והרמוניה, אחרת הסרטן הזה שבו כל אחד דואג רק לעצמו על חשבון האחרים, מכלה את הגוף כולו שנקרא החברה האנושית. ממשיך בעל הסולם ואומר:

"ולפיכך מטוגנת האנושות על האש במרחשת איומה, והחרב והרעב ותולדותיהם לא פסקו ממנה עד הנה. והפלא שבדבר, אשר הטבע כמו שופט בעל מקצוע מענישנו על פי ההתחשבות עם התפתחותנו. כי עינינו הרואות, שבאותו שיעור שהאנושות הולכת ומתפתחת, כן יתרבו עלינו העינויים והמכאובים בהשגת כלכלתנו וקיומנו.

הרי לעיניך בסיס מדעי ניסיוני, שנצטווינו לקיים בכל מאודנו את המצווה של 'השפעה לזולת' בתכלית הדיוק. וכל עוד שאנו מתעצלים לקיים את זה בכל השיעור, לא יפסיק הטבע מלהענישנו וליטול נקמתו ממנו. וכפי המכות שאנו מוכים בזמננו זה, עלינו גם לקחת בחשבון את החרב השלופה לעינינו להבא, ויש להסיק מהם מסקנה נכונה, אשר סוף סוף תנצחנו הטבע וכולנו יחד, נהיה מוכרחים, לעשות יד אחת, לקיים מצותיה, בכל השיעור, הנדרש מאתנו".

אנחנו לא יכולים להמשיך ללכת באותה הדרך. אנו חייבים לשדרג את עצמנו לרמה הבאה של הקיום האנושי – רמה של אהבה בין בני האדם. בעל הסולם הזהיר, ביקש, קרא והתחנן באהבה גדולה בפני כולם שיקשיבו, שייקחו את החכמה המסבירה על בניית החברה החדשה וישתמשו בה כדי לבנות חיים טובים ולהימלט מהסכנות הנוראות האורבות על הפתח.

בעל הסולם חלק א'

בעל הסולם נולד בוורשה שבפולין. בגיל צעיר התגלה כעילוי בתורה בעל בקיאות מדהימה בכתבי הקודש, וליבו נמשך אל רזי פנימיות התורה. הוא השתוקק לגלות מהו הכוח הנסתר הפועל בעולם שעליו מספרים הכתבים, מה הסיבה והמטרה לקיום העולם. לכן הסתיר דפים מתוך הספר "עץ חיים" של האר"י הקדוש בין דפי הגמרא, וקרא בהם בסתר. עם הזמן למד אצל מקובלים והפך בעצמו למקובל עצום, המקובל הגדול ביותר בדורנו.

בגיל תשע עשרה הוסמך בעל הסולם לרבנות על ידי גדולי רבני וורשה. כפי שניתן ללמוד מכתביו, בשונה מהנהוג ביהדות החרדית הרגילה, בעל הסולם היה בעל ידע נרחב ביותר גם בחכמות העולם ובגישות פילוסופיות מודרניות. הוא שילב הסברים מגישות אלו בתוך הסבריו על חכמת הקבלה, העוסקת באחדות הכול ובאהבה בין בני אדם במטרה לגלות את כוח האהבה הכללי של הטבע.

בשנת 1919, שנה לאחר שהסתיימה מלחמת העולם הראשונה, חזה בעל הסולם את הסכנה העצומה האורבת ליהודי אירופה, והחל לקרוא ליהודים לעלות ללא דיחוי לארץ ישראל. בימים אלו פולין הזועמת שופכת את תסכולה על היהודים בפרעות קשות, אך למרות הכול הרבנים החרדים באזור דוחים את דבריו של בעל הסולם על הסף. הם אומרים שהציונות חילונית ושהם אינם מתעסקים בענייני חולין.

למרות התנגדותם העזה, בעל הסולם ממשיך לפעול בכל הכוח כדי לאפשר את עלייתם ארצה של יהודי אירופה. הוא מארגן קבוצה של כמה מאות משפחות, מזמין צריפים משבדיה שישמשו להם למגורים, ומתנה את העלייה לארץ בכך שכולם ירכשו מקצוע ויעבדו בכבוד לפרנסתם. אך ברגע האחרון, מתגלה התכנית. הרבנות החרדית מסכלת את מאמציו של בעל הסולם ומבטלת את ההתארגנות.

הרבנים מטילים על בעל הסולם חרם והשפלות כבדות, הם מפסיקים את העסקתו כרב ומותירים אותו ללא בית ופרנסה. בחוסר ברירה ובלב כבד עוזב בעל הסולם את וורשה רק עם בני משפחתו, ועולה איתם ארצה. מספר שנים לאחר מכן נספית יהדות וורשה במלחמת העולם השנייה.

בעל הסולם מגיע לארץ ומתיישב בעיר העתיקה בירושלים. שמו הולך לפניו כרב וכמקובל גדול, ותלמידים מתחילים להגיע אל ביתו במטרה ללמוד מפיו את חכמת הנסתר. בהמשך עובר בעל הסולם אל שכונת גבעת שאול בירושלים, ומתמנה שם לרב השכונה.

בעל הסולם עובד מסביב לשעון, כמעט ללא שינה או הפסקה, במטרה להעלות על הכתב את הידע העצום שרכש בחכמת הקבלה, במילים פשוטות ככל האפשר המתאימות לתקופתנו. מטרתו להנגיש את חכמת הקבלה לכל בני האדם באשר הם.

בכתביו מסביר בעל הסולם כיצד בונים חברה שוויונית, צודקת, השומרת על ייחודיותו המקורית של כל אדם ומבוססת על ערכים של אהבת הזולת. חברה רוחנית זו, מיועדת לאפשר לכולם להרגיש ביניהם את כוח האהבה הכללי של הטבע, הבורא. זהו חזון המקובלים, ובעל הסולם עושה כל מה שהוא יכול כדי לקרב את המציאות המופלאה הזו אלינו.