בעל הסולם (הרב יהודה אשלג 1884-1954): חלק ב

בעל הסולם מסביר שעלינו לראות את התנהלות החיים והטבע במבט רחב מהרגיל. העולם שלנו הוא מערכת סגורה שכל חלקיה קשורים אחד לשני. כמו בגוף שלנו, כל התאים חיים ועובדים למען בריאות הגוף כולו. תא שחושב רק על עצמו הוא תא סרטני שמביא להרס הגוף.

לכן גם אנחנו, כחלק ממערכת הטבע, חייבים ללמוד כיצד להתחבר למערכת כולה בנתינה והרמוניה, אחרת הסרטן הזה שבו כל אחד דואג רק לעצמו על חשבון האחרים, מכלה את הגוף כולו שנקרא החברה האנושית. ממשיך בעל הסולם ואומר:

"ולפיכך מטוגנת האנושות על האש במרחשת איומה, והחרב והרעב ותולדותיהם לא פסקו ממנה עד הנה. והפלא שבדבר, אשר הטבע כמו שופט בעל מקצוע מענישנו על פי ההתחשבות עם התפתחותנו. כי עינינו הרואות, שבאותו שיעור שהאנושות הולכת ומתפתחת, כן יתרבו עלינו העינויים והמכאובים בהשגת כלכלתנו וקיומנו.

הרי לעיניך בסיס מדעי ניסיוני, שנצטווינו לקיים בכל מאודנו את המצווה של 'השפעה לזולת' בתכלית הדיוק. וכל עוד שאנו מתעצלים לקיים את זה בכל השיעור, לא יפסיק הטבע מלהענישנו וליטול נקמתו ממנו. וכפי המכות שאנו מוכים בזמננו זה, עלינו גם לקחת בחשבון את החרב השלופה לעינינו להבא, ויש להסיק מהם מסקנה נכונה, אשר סוף סוף תנצחנו הטבע וכולנו יחד, נהיה מוכרחים, לעשות יד אחת, לקיים מצותיה, בכל השיעור, הנדרש מאתנו".

אנחנו לא יכולים להמשיך ללכת באותה הדרך. אנו חייבים לשדרג את עצמנו לרמה הבאה של הקיום האנושי – רמה של אהבה בין בני האדם. בעל הסולם הזהיר, ביקש, קרא והתחנן באהבה גדולה בפני כולם שיקשיבו, שייקחו את החכמה המסבירה על בניית החברה החדשה וישתמשו בה כדי לבנות חיים טובים ולהימלט מהסכנות הנוראות האורבות על הפתח.