הכנס הראשון שלי

הטלפון צלצל בעבודה, ועל הקו הייתה האישה: תקשיב היא אומרת לי, תעזוב הכול ותבוא לכאן. מה, כמה, איך ולמה? אל תשאל פשוט תבוא. אי אפשר לתאר במילים מה הולך כאן. עשר  בבוקר, מכונית על הליפט. ידיים מטונפות מגריז ולך תבוא עכשיו לאיזה "כנס קבלה לעם" בגני התערוכה.  ועוד במרחק שעה נסיעה. תבינו,עד לאותו הטלפון,  הספקתי להיות עם האישה במשך 10 שנים רצופות בעשרות כנסים של אלפי אנשים כ"א.

אני מדבר אתכם על כנסים  סטייל "ניו אייג' שנכנסו אז לארץ והציפו אותה בפרץ אדיר של התעניינות והזדהות שאותם ליווינו שנינו. ככה שהייתי כבר בעל ניסיון שקשה להפתיע אותו. אז באתי!
מה אגיד לכם. אולם מס 1 בגני התערוכה, ענק ללא עמודים. מלא במסכי ענק על כול הקירות סביב ותחתיהם, אלפי אנשים שרים קופצים ועושים "רכבות". העוצמה שנתקלתי בה בכניסה הממה אותי.  זה פשוט היה משהו מעולם אחר.

אחר כך הגיע שיעור צהריים. אני גמרתי 12 שנות לימוד וגם ב"א, ואף פעם לא שמעתי כזה שקט בכתה של 40 איש. כול שכן ב"כתה"  שבה ישבו 6000 איש והקשיבו לאדם אחד. המורה שלהם ישב על הבמה ודיבר והם הקשיבו ושתקו.  השקט הזה הרגיש לי כמו "אין חיה כזו". לאחריו  הייתה סעודה משותפת. בסיומה אנחנו רואים 2 חברה כאלה צעירים גבוהים ויפיופים עם שער ארוך שמציץ מתחת לכובע פלסטיק לבן, לבושים סינר פלסטיק מנקים שולחנות. אתה רואה אומרת האישה  "אליהם הייתי רוצה שתתחבר". יצאתי לשם לובי למה שנראה כמו חנות ספרי קודש אבל אלו היו ספרים של אהבה!

עברה שנה וחצי… ואז כבוגר קורס יסודות של "קבלה לעם" שבו למדתי את אותם ספרי קודש, אני מגיע בפעם הראשונה לקבוצה שלי, "קבוצת זיכרון יעקב" ואת מי אני פוגש שם? את שני היפיופים מהסעודה באותו כנס. שוב פעם האישה צדקה. עברו עוד 8 שנים… העולם השתנה והמדינה שלנו נכנסת שוב לבחירות. בפעם הראשונה בתולדותיה של מדינתנו הצעירה אני מרגיש שאבדנו את היכולת להתקדם יחד.

מה יחסה של שיטת החיבור: "תם עידן המנהיגים. מתחיל עידן האספות. נדרשים אנשים חזקים ברוחם, שיכולים להסתדר ביניהם, להתחבר, להתעלות מעל האגו שלהם, לבנות ביניהם מערכת של כוחות ומתוכה להתחיל לנהל את האנושות". מתוך הטוויטר של הרב הד"ר מיכאל ליטמן מורה הדרך שישב על הבמה בכנס הראשון שלי.