סוגי השתלות שיניים ושתלים

ישנם שני סוגי שתלים שנחשבים בטוחים: שתלים אנדוסטליים – שתלים המוחדרים באמצעות ניתוח אל תוך הלסת. לאחר החלמת רקמת החניכים המקיפה אותם, מבוצע ניתוח שני שבו מחובר עמוד אל השתל המקורי ולבסוף עליו מותקנת השן המלאכותית או השיניים המלאכותית אחת אחת או כחלק מגשר. שתלים תת-פרסטיים –במקרים בהם למטופל אין מספיק עצם בריאה כדי לבצע השתלה רגילה נעשה שימוש בהתקנת מסגרת מתכתית אל תוך הלסת מתחת לרקמת החניכיים. לאחר החלמת החניכיים, המסגרת למעשה מתקבעת אל הלסת, העמודים מותקנים על המסגרת עצמה ועליהם מותקנים הכתרים או השיניים המלאכותית כמו בסוג השתלים הראשון.

הפתרון השני מן הסתם פחות מוצלח למטופלים שצריכים השתלה של שן אחת. לעיתים נראה כי שן אחת שחסרה היא בעיה לא חמורה כל כך אך לאותם הסובלים מביעות לעיסה, דיבור ונראות (תנסו לחייך כל הזמן בהעדר שן) מדובר בחוויה לא נעימה בכלל. כאשר מדובר בהחלפת שן אחת ניתן להשתיל שני סוגי שתלים: ארוכים וקצרים. שתלים דנטלים ארוכים הם שתלים שמוברגים אל תוך הלסת בתהליך בן מספר שלבים: בשלב הראשון מוחדר בורג אל תוך הלסת, לאחר מכן יש להמתין להחלמת החניכיים ואז מותקן העמוד או התומך על הבורג ולאחר מכן הכתר או השן עצמה. אך לעיתים לא ניתן לבצע את ההשתלה בגלל היעדר עצם בלסת בכמות מספקת או בגלל קרבה של העצבים אל פני השטח בלסת התחתונה. במקרים כאלו ניתן לבצע הליך ארוך ויקר יותר המחייב גם השתלת עצם או לחלופין לבחור בשתלים דנטלים קצרים. שתלים דנטלים קצרים אינם מחייבים קידוח עמוק אל תוך עצם הלסת כמו שתלים ארוכים ומבססים את היציבות שלהם על הסמיכות לשיניים יציבות ועל שטח פנים גדול יחסית.

חשוב מאוד להתייעץ עם המנתח לפני ההשתלה ולעבור על ההיסטוריה הרפואית יחד. חולי סכרת, מחלות כבד או בעיות דימום קשות ימנעו לרוב מהשתלות שיניים. כמו כן חשוב לבצע הכנה גופנית ומנטלית לתהליך הכרוך באי נוחות פיזית וכלכלית ומצריך סבלנות. בכל מקרה בהשוואה לשיניים תותבות או פתרונות אחרים – שתלים דנטלים הם הפתרון המומלץ והאופטימלי כרגע בעולם רפואת השן.