4 הטעויות המרכזיות בהדבקת טפטים

בסוף המאה התשע עשרה ועד אמצע המאה העשרים הטפטים היו הדבר, כולם השתמשו בהם כדי לעצב את הבית או לפחות אלו שהיתה להם יכולת לרכוש אותם. בעלת הבית היתה בוחרת טפטים, מזמינה אותם וגם תולה אותם. היתרון העצום שלהם היה בכך שהם הסתירו פגמים רבים בקירות כמו פלסטר לסדקים שיותר קל להסתיר מאשר לתקן.

לאחר מלחמת העולם השנייה, לפחות בארצות הברית (בישראל כמו כל דבר הכל קרה באיחור), הבנייה הפכה להיות מקצועית יותר ולכן לא היה צורך בטפטים כפלסטר והם התעצבו כאמצעי דקורטיבי בלבד לעיצוב הבית. בתחילת המאה העשרים ואחת הטפטים יצאו לחלוטין מהאופנה ולכן מרבית האנשים איבדו או לא רכשו את הידע להדבקת טפטים שהיה כל כך שכיח בתקופות קודמות. עכשיו כשהטפטים חזרו לאופנה ובגדול המיומנות של הדבקת טפטים הפכה למשתלמת שוב וכזו שיכולה לחסוך את הכסף הכרוך בהזמנת מדביקים מקצועיים. אז אם החלטת לעשות זאת בעצמך הנה כמה טעויות שאפשר לחסוך כמעט באופן מיידי:

1. כדאי למדוד פעמיים ולהזמין פעם אחת – כלומר המדידה חייבת להיות מאוד מדוייקת עם ירידה לפרטים ודיוק רב כדי למנוע אי נעימויות לאחר מכן. לעומ זאת ההזמנה צריכה להיעשות בפעם אחת כדי למנוע הבדלים קלים בצבע בין סדרות ייצור שונות כאשר מזמינים אפילו מאותה חנות טפטים אבל בפער של שנה או שנתיים.

2. כמובן שכדאי לקחת 15%-25% יותר חומר מהצפי – הכמות המדוייקת צריכה להיגזר מסוג התבנית של הטפט, בתבניות שמאפשרות לחבר כמעט בכל נקודה שני קירות שונים אז אפשר להזמין פחות אך בתבניות שדורשות דיוק יש לתכנן את ההדבקה מראש.

3. כדאי לשמור את כל החתיכות הבינוניות יחסית משום שהרבה פעמים יצירת החורים לשקעים או למתלי וילונות יכולים ליצור חורים או סימנים לא יפים בטפט. במקרים כאלו אפשר להשתמש באותם שאריות כדי לסגור את החורים בצורה יפה ובלתי מורגשת.

4. בהדבקת טפטים תמיד תמצאו את עצמכם עם סוף מוזר שלא בהכרח מתאים באופן מדוייק לנקודת ההתחלה – האתגר הזה דורש יצירתיות ותכנון מראש כדי למקם את אותה נקודת מפגש במקום הכי פחות בולט כמו מסגרת של הדלת או מאחורי הארון אבל בשום פנים ואופן לא במקום בולט בחדר.