תרנגול ועטלף

משל לתרנגול ועטלף, שהיו מצפים לאור. אמר לו התרנגול לעטלף, אני מצפה לאורה, שאורה שלי היא. ואתה, למה לך אורה? עד כאן לשונו. שהפירוש הוא, היות שאין לעטלף עינים לראות, אם כן מה הוא מרויח מאור השמש? אלא להיפך, מי שאין לו עינים, אור השמש מחשיך לו יותר,,.

"כשהשמש זורחת על הארץ, אנו קוראים אותה יום. ובזמן שהשמש אינה זורחת, נקרא חושך.    כמו כן אצל הקב"ה יום – נקרא גילוי, (של ה' יתברך). וחושך – נקרא הסתרת פנים. (של ה' יתברך)"

מקורה של המילה תרנגול  הוא בתרבות בבל העתיקה (ערש הולדתו של העם היהודי)                    

ופירושה  "עוף המלך". עוף מיוחד המסמל התגברות וגבריות (גם בתרבויות אחרות) ותפקידו לגרש את החושך ולדאוג להופעת האור.

אנחנו רגילים לקרוא על פיקאסו ויצירותיו המפורסמות דברי הערכה ואף הערצה, אלא שבחרתי הפעם גישה אחרת ולשם כך אני מביאה את "התרנגול" שלו. בציור זה, מבטא פיקאסו את מאפייניו ומהותו של גבר לפי תחושתו האישית…  (תרנגול בעברית קרוי גם גבר.(  פיקאסו, כאדם המגיע מתרבות "מצ'ואיסטית" טיפוסית, מודע היטב לאופיו האגואיסטי נהנתני ואף אכזר. והוא מתאר את התרנגול כסוג של דיוקן עצמי: גבר תוקפן )ציפורניים חדות( גאוותן, המעביר לצופה הרגשה ש "הכל מגיע לי"! המקור פתוח והוא מכריז על עצמו  )כפי שאכן נהג פיקאסו לומר): אני האלוהים של המאה העשרים!   

סוד קיסמו: יחד עם הצד  המכוער, הקשה, הדוחה שבאישיותו, בולט צד אחר שהוא  ממש היפוכו המוחלט: יכולתו המדהימה, הרגישה, המעוררת התפעלות, לצייר יופי עדין רך ומושלם, המתבטא בדקויות של תיאורי דמויות נשים וילדים או בתיאורי מציאות אחרת, שונה, מאוזנת, הרמונית ויפה להפליא! ניתן לומר שלא נראתה יצירה איכותית כמו שלו, מאז ימי הרנסנס האיטלקי.  ודוקא פיקאסו המחוספס והגאותן מצליח במשימה והוא מרגש ומאתגר את כולנו גם היום.  אולי זה מפני שהוא מחובר בכל נימי נפשו לדורו ולמאפיינים הייחודיים של התקופה? אולי זו מתת אל שבאמצעותה כולנו מגלים ש יופי אינו יכול להיות מושלם ללא היפוכו – כיעור

בדרך כלל, כשרונות גדולים, הם "תלויי גנים" אך גנים אינם מספיקים כדי לגדל אמן גאון ברמתו של פיקאסו. נחוצה גם סביבה תומכת ומבינה. פיקאסו, שהיה בן לאומן ומורה לאמנות – זכה בכל אלה. ואנחנו זכינו ביצירתו המגוונת המכילה כמו המציאות עצמה – טוב ורע,  יפה ומכוער יחדיו…

בעל הסולם (הרב יהודה אשלג 1884-1954): חלק ב

בעל הסולם מסביר שעלינו לראות את התנהלות החיים והטבע במבט רחב מהרגיל. העולם שלנו הוא מערכת סגורה שכל חלקיה קשורים אחד לשני. כמו בגוף שלנו, כל התאים חיים ועובדים למען בריאות הגוף כולו. תא שחושב רק על עצמו הוא תא סרטני שמביא להרס הגוף.

לכן גם אנחנו, כחלק ממערכת הטבע, חייבים ללמוד כיצד להתחבר למערכת כולה בנתינה והרמוניה, אחרת הסרטן הזה שבו כל אחד דואג רק לעצמו על חשבון האחרים, מכלה את הגוף כולו שנקרא החברה האנושית. ממשיך בעל הסולם ואומר:

"ולפיכך מטוגנת האנושות על האש במרחשת איומה, והחרב והרעב ותולדותיהם לא פסקו ממנה עד הנה. והפלא שבדבר, אשר הטבע כמו שופט בעל מקצוע מענישנו על פי ההתחשבות עם התפתחותנו. כי עינינו הרואות, שבאותו שיעור שהאנושות הולכת ומתפתחת, כן יתרבו עלינו העינויים והמכאובים בהשגת כלכלתנו וקיומנו.

הרי לעיניך בסיס מדעי ניסיוני, שנצטווינו לקיים בכל מאודנו את המצווה של 'השפעה לזולת' בתכלית הדיוק. וכל עוד שאנו מתעצלים לקיים את זה בכל השיעור, לא יפסיק הטבע מלהענישנו וליטול נקמתו ממנו. וכפי המכות שאנו מוכים בזמננו זה, עלינו גם לקחת בחשבון את החרב השלופה לעינינו להבא, ויש להסיק מהם מסקנה נכונה, אשר סוף סוף תנצחנו הטבע וכולנו יחד, נהיה מוכרחים, לעשות יד אחת, לקיים מצותיה, בכל השיעור, הנדרש מאתנו".

אנחנו לא יכולים להמשיך ללכת באותה הדרך. אנו חייבים לשדרג את עצמנו לרמה הבאה של הקיום האנושי – רמה של אהבה בין בני האדם. בעל הסולם הזהיר, ביקש, קרא והתחנן באהבה גדולה בפני כולם שיקשיבו, שייקחו את החכמה המסבירה על בניית החברה החדשה וישתמשו בה כדי לבנות חיים טובים ולהימלט מהסכנות הנוראות האורבות על הפתח.

בעל הסולם חלק א'

בעל הסולם נולד בוורשה שבפולין. בגיל צעיר התגלה כעילוי בתורה בעל בקיאות מדהימה בכתבי הקודש, וליבו נמשך אל רזי פנימיות התורה. הוא השתוקק לגלות מהו הכוח הנסתר הפועל בעולם שעליו מספרים הכתבים, מה הסיבה והמטרה לקיום העולם. לכן הסתיר דפים מתוך הספר "עץ חיים" של האר"י הקדוש בין דפי הגמרא, וקרא בהם בסתר. עם הזמן למד אצל מקובלים והפך בעצמו למקובל עצום, המקובל הגדול ביותר בדורנו.

בגיל תשע עשרה הוסמך בעל הסולם לרבנות על ידי גדולי רבני וורשה. כפי שניתן ללמוד מכתביו, בשונה מהנהוג ביהדות החרדית הרגילה, בעל הסולם היה בעל ידע נרחב ביותר גם בחכמות העולם ובגישות פילוסופיות מודרניות. הוא שילב הסברים מגישות אלו בתוך הסבריו על חכמת הקבלה, העוסקת באחדות הכול ובאהבה בין בני אדם במטרה לגלות את כוח האהבה הכללי של הטבע.

בשנת 1919, שנה לאחר שהסתיימה מלחמת העולם הראשונה, חזה בעל הסולם את הסכנה העצומה האורבת ליהודי אירופה, והחל לקרוא ליהודים לעלות ללא דיחוי לארץ ישראל. בימים אלו פולין הזועמת שופכת את תסכולה על היהודים בפרעות קשות, אך למרות הכול הרבנים החרדים באזור דוחים את דבריו של בעל הסולם על הסף. הם אומרים שהציונות חילונית ושהם אינם מתעסקים בענייני חולין.

למרות התנגדותם העזה, בעל הסולם ממשיך לפעול בכל הכוח כדי לאפשר את עלייתם ארצה של יהודי אירופה. הוא מארגן קבוצה של כמה מאות משפחות, מזמין צריפים משבדיה שישמשו להם למגורים, ומתנה את העלייה לארץ בכך שכולם ירכשו מקצוע ויעבדו בכבוד לפרנסתם. אך ברגע האחרון, מתגלה התכנית. הרבנות החרדית מסכלת את מאמציו של בעל הסולם ומבטלת את ההתארגנות.

הרבנים מטילים על בעל הסולם חרם והשפלות כבדות, הם מפסיקים את העסקתו כרב ומותירים אותו ללא בית ופרנסה. בחוסר ברירה ובלב כבד עוזב בעל הסולם את וורשה רק עם בני משפחתו, ועולה איתם ארצה. מספר שנים לאחר מכן נספית יהדות וורשה במלחמת העולם השנייה.

בעל הסולם מגיע לארץ ומתיישב בעיר העתיקה בירושלים. שמו הולך לפניו כרב וכמקובל גדול, ותלמידים מתחילים להגיע אל ביתו במטרה ללמוד מפיו את חכמת הנסתר. בהמשך עובר בעל הסולם אל שכונת גבעת שאול בירושלים, ומתמנה שם לרב השכונה.

בעל הסולם עובד מסביב לשעון, כמעט ללא שינה או הפסקה, במטרה להעלות על הכתב את הידע העצום שרכש בחכמת הקבלה, במילים פשוטות ככל האפשר המתאימות לתקופתנו. מטרתו להנגיש את חכמת הקבלה לכל בני האדם באשר הם.

בכתביו מסביר בעל הסולם כיצד בונים חברה שוויונית, צודקת, השומרת על ייחודיותו המקורית של כל אדם ומבוססת על ערכים של אהבת הזולת. חברה רוחנית זו, מיועדת לאפשר לכולם להרגיש ביניהם את כוח האהבה הכללי של הטבע, הבורא. זהו חזון המקובלים, ובעל הסולם עושה כל מה שהוא יכול כדי לקרב את המציאות המופלאה הזו אלינו.