להיות מאבטח בכיר

מאבטח בכיר הוא תפקיד שמצריך ידע טקטי ומיומנויות חברתיות. לא מספיק ללבוש חולצת פולו וללכת הרבה לחדר כושר, חייבים להבין את הדינמיקה של ההמון ואיך לנטרל סיכונים בסביבות מורכבות. מדובר בעבודה קשה המחייבת למידה מתמדת. הלקוחות משתנים ויכולים לנוע מתאגידים המעוניינים לאבטח את המנהלים שלהם לאנשים פרטיים החיים בסביבות בסיכון גבוה. בדרך כלל מי שמגיע לתפקיד מסוג זה מגיע מרקע צבאי ביחידות מוברחות או לפחות עם ניסיון בפיקוד קרבי כלשהו ברמה של קורס מכ"ים לפחות. התפקיד מיועד לאנשים שאוהבים מה שהם עושים אך לא מעוניינים להמשיך בצבא או לעבור למשטרה או לחלופין לעבור לתפקידים בעלי סיכון גבוה בחו"ל במקומות כמו מרכז אמריקה או אפריקה.

security

בהתחלה לא תהיה ברירה אלא לקחת תפקידים מאתגרים הדורשים נסיעות וללמוד בדרך הקשה. אפשר להגיד שהתפקיד מכיל שני סוגי מיומנויות: הקשות – אלו שישמרו אותך בחיים ברגעי האמת והרכות – אלו המיומנויות שתידרש אליהם כל יום ועבורן ישלמו לך ואלו שישמרו אותך מהצורך מלהשתמש במיומנויות הקשות. כלומר אם הגעת למצבים מסכני חיים אז כנראה שנכשלת ביישום המיומנויות הרכות. בשונה מה שרוב האנשים חושבים, מאבטחים לא הולכים ויורים כל היום או מכניסים מכות ונראים מגניב עם מכנסיים טקטיים, אלא בדיוק להפך – הם מנסים לחשוב ולהבין כיצד ניתן להימנע ממצבים כאלו ולפעול בשקט ובזרימה עם הסיטואציות. חשוב להיות מצוייד בכל הציוד הטקטי, להיות חזק ומיומן במגוון יכולות לכל מקרה שלא יבוא ולתסריטי קיצון אך הסבירות שתיאלצו להשתמש בכך אם תעבדו נכון הוא מאוד קטן. אחד היתרונות בתפקיד זה הוא החשיפה לעולם העושר: האפשרויות לטוס במטוסים פרטיים, לשוט ביאכטות פרטיות, להיות בחדרים מפוצצי כסף או ללוות מזוודות עם הון עצום הוא גדול. גם האפשרות לטייל במדינות שונות בעולם או להיחשף לעולם הבידור או העסקים הוא גדול מאוד. מקומות אקזוטיים, אנשים אקזוטיים, אבל לצד הכיף אתה מחויב למקצוענות גבוהה ונמצא לעיתים ברמת סיכון גבוהה מאוד. ולמרות כל הפיתויים וההנאות חשוב מאוד שהמיקוד לא יהיה בך אף פעם אלא בלקוחות שלך, אתה צריך לשרת ולמקד את כל המהות שלך סביבם כך שהם יהיו מרכז העולם שלך. בדיוק כמו כלב טוב שחי את בעל הבית שלו, מריח אותו ומרגיש את הצעד שלו עוד לפני שהוא לקח אותו.

איך להשתמש בכסא גלגלים?

כדי לפתוח כסא גלגלים יש בדרך עיגולים שחורים שנועדו לבטיחות ולכן חשוב לדחוף אותם בעזרת האגרופים עד הסוף כי אם לא תדחפו עד הסוף הכסא עלול להתקפל חזרה. לאחר מכן חשוב לטפל במעצורים, ישנם מעצורים לגלגלים בצד ימין ושמאל מקדימה ומתחת למושב וחשוב לנעול אותם כדי שהכיסא לא יזוז בזמן שמתקרבים לשבת עליו. הפעולה האחרונה לפני שניתן לשבת על כסא הגלגלים היא פתיחת הידיות – חשוב לפתוח אותן לצדדים עד ששומעים את הקליק של הנעילה (לא בכל הכסאות הידיות נעות – ישנם כיסאות בהן הן קבועות ולכן ניתן לדלג על שלב זה). עוד טיפ נחמד שאינו חובה אבל רצוי כדי לשמור על בטיחות המשתמש היא להזיז את הרגליות לצדדים כך שלא יתקלו ברגלים ורק לאחר שהאדם מתיישב על הכסא ניתן להחזיר את הרגליות למקומן. הפעולות האלו נכונות גם אם האדם המתיישב עובר מכסא רגיל אל כסא הגלגלים או מישיבה על הגבהה לאסלה אל הכסא.

לאחר הישיבה ניתן גם לפתוח את המדרכים, כלומר אותם אזורים שעליהם יש להניח את כפות הרגלים ברגליות ולאחריהן ניתן גם לשחרר את המעצורים של הכסא. מרגע זה ניתן להוביל את הכסא ועליו האדם היושב בו: חשוב מאוד לנהוג בזהירות בעת ההובלה, במיוחד בעליות או בירידות שמקשות על התהליך, כמו כן צריך להיזהר בהתחלה לפני שמקבלים הרגשה ברוחב של הכסא שלא להיתקל או להיתקע באחד משני צדדי הכסא בקירות או ברהיטים. אני ממליץ בחום בתחילה לשמור על מהירות נמוכה ולא להתעסק בשום דבר אחר כמו דיבור או משחק בטלפון, במיוחד כזה שיגרום לכם להסיר את אחת הידיים מהכסא. ראיתי יותר מדי מקרים של משתמשים שיושבים על הכסא וסבלו מחבלות ופגיעות כתוצאה מהתנגשויות של מוביל הכסא עם חפצים שונים או חס ושלום התהפכות הכסא לאחד מצדדיו. רצוי תמיד אבל תמיד לנסות ולהישאר על מישור, רק באין ברירה יש לעלות או לרדת בזוויות וגם אז כדאי להיעזר בעוד אדם או בידיות העצירה שבצדדים.

עם סיום השימוש יש לעצור את הכסא בשני צדדיו, לקפל את המדרכים ולהזיז את הרגליות לצדדים כדי לאפשר קימה בטוחה. חשוב לוודא כי הכסא נעול ואז ניתן עם שני האגרופים ללחוץ על החלק הקדמי של המושב כדי לשחרר את נעילת המושב (אם מדובר בכסא עם ידיות מתקפלות יש לשחרר אותן קודם) ואז פשוט למשוך את המושב כלפי מעלה והכסא מתקפל.

4 הטעויות המרכזיות בהדבקת טפטים

בסוף המאה התשע עשרה ועד אמצע המאה העשרים הטפטים היו הדבר, כולם השתמשו בהם כדי לעצב את הבית או לפחות אלו שהיתה להם יכולת לרכוש אותם. בעלת הבית היתה בוחרת טפטים, מזמינה אותם וגם תולה אותם. היתרון העצום שלהם היה בכך שהם הסתירו פגמים רבים בקירות כמו פלסטר לסדקים שיותר קל להסתיר מאשר לתקן.

לאחר מלחמת העולם השנייה, לפחות בארצות הברית (בישראל כמו כל דבר הכל קרה באיחור), הבנייה הפכה להיות מקצועית יותר ולכן לא היה צורך בטפטים כפלסטר והם התעצבו כאמצעי דקורטיבי בלבד לעיצוב הבית. בתחילת המאה העשרים ואחת הטפטים יצאו לחלוטין מהאופנה ולכן מרבית האנשים איבדו או לא רכשו את הידע להדבקת טפטים שהיה כל כך שכיח בתקופות קודמות. עכשיו כשהטפטים חזרו לאופנה ובגדול המיומנות של הדבקת טפטים הפכה למשתלמת שוב וכזו שיכולה לחסוך את הכסף הכרוך בהזמנת מדביקים מקצועיים. אז אם החלטת לעשות זאת בעצמך הנה כמה טעויות שאפשר לחסוך כמעט באופן מיידי:

1. כדאי למדוד פעמיים ולהזמין פעם אחת – כלומר המדידה חייבת להיות מאוד מדוייקת עם ירידה לפרטים ודיוק רב כדי למנוע אי נעימויות לאחר מכן. לעומ זאת ההזמנה צריכה להיעשות בפעם אחת כדי למנוע הבדלים קלים בצבע בין סדרות ייצור שונות כאשר מזמינים אפילו מאותה חנות טפטים אבל בפער של שנה או שנתיים.

2. כמובן שכדאי לקחת 15%-25% יותר חומר מהצפי – הכמות המדוייקת צריכה להיגזר מסוג התבנית של הטפט, בתבניות שמאפשרות לחבר כמעט בכל נקודה שני קירות שונים אז אפשר להזמין פחות אך בתבניות שדורשות דיוק יש לתכנן את ההדבקה מראש.

3. כדאי לשמור את כל החתיכות הבינוניות יחסית משום שהרבה פעמים יצירת החורים לשקעים או למתלי וילונות יכולים ליצור חורים או סימנים לא יפים בטפט. במקרים כאלו אפשר להשתמש באותם שאריות כדי לסגור את החורים בצורה יפה ובלתי מורגשת.

4. בהדבקת טפטים תמיד תמצאו את עצמכם עם סוף מוזר שלא בהכרח מתאים באופן מדוייק לנקודת ההתחלה – האתגר הזה דורש יצירתיות ותכנון מראש כדי למקם את אותה נקודת מפגש במקום הכי פחות בולט כמו מסגרת של הדלת או מאחורי הארון אבל בשום פנים ואופן לא במקום בולט בחדר.

הקשבה כ"דבק חברתי" והאויבים העומדים בדרכה

מרבית האנשים מדווחים על כך שהם מרגישים שלא מקשיבים להם ולא מבינים אותם כפי שהיו רוצים. עובדה זו מעניינת כיוון שכבר לפני יותר מ-60 שנים, קרל רוג'רס, מהפסיכולוגים הבולטים ביותר בעידן הנוכחי טען שהקשבה הינה כלי שיכול לפתור בעיות של מנהיגות , בעיות חברתיות ואף לגרום לשלום עולמי. המחקר מראה שכאשר אנשים חווים הקשבה באיכות גבוהה מתחוללים שינויים עוצמתיים במיוחד. לדוגמא, עובדים שמרגישים שהמנהלים שלהם מקשיבים להם מפגינים ביצועים טובים יותר בעבודה, יצירתיות גבוהה יותר, מדווחים על שביעות רצון גבוהה יותר ופחות שחוקים בעבודתם. כמו כן, אנו מחבבים יותר אנשים אותם אנו תוספים למקשיבים טובים. בנוסף, דוברים אשר חווים הקשבה באיכות גבוה נהיים פחות הגנתיים כאשר הם מביעים עמדה, דבר הגורם להם להיות מודעים לצדדים נוספים בעמדה שלהם אליהם לא היו מודעים קודם לכן. התוצאה של תהליך זה היא עמדות יותר מורכבות ופחות קיצוניות.

אז מדוע אנו לא חווים הקשבה באיכות גבוהה כפי שהיינו רוצים? הסיבות לכך הן מגוונות. סיבה עיקרית כפי שטוען רוג'רס, היא פחד משינוי. לאנשים יש הנחה (לעיתים אף לא מודעת) שאם הם באמת יקשיבו לאחרים הם יצטרכו להשתנות. דוגמא לכך הינה תהליך של ויכוח בו כל צד מנסה לשנות את הצד השני.סיבה נוספת היא שהקשבה דורשת מוטיבציה ואנרגיה שלא תמיד נמצאים לרשותנו. לדוגמא, אנו יכולים לדבר בממוצע 500 מילים בדקה, אולם להקשיב רק ל-250 מילים בדקה. את הפער הזה אנו בדרך כלל ממלאים במחשבות על עצמנו שמונעות מאיתנו להגיע לקשר אמיתי עם המדבר. בנוסף, סטיבן קובי, מומחה לניהול אפקטי, טוען ש"רוב האנשים מקשיבים כדי להגיב, לא כדי להבין".

לשמחתנו, יכולת הקשבה ניתנת לאימון ושיפור. השלב הראשון בתהליך הוא לאמץ עמדה שאנו רוצים להיות מקשיבים טובים יותר הן עבור עצמנו והן עבור הסביבה שלנו. בנוסף, עלינו להיות סלחניים כלפי עצמנו כאשר נגלה בהתחלה (כנראה) שאנו לא מקשיבים טובים כפי שחשבנו מלכתחילה. מבחינה פרקטית על מנת לתרגל הקשבה טובה, כשלב ראשון נסו לא להתפרץ לדברים שאחרים אומרים עד שהם יסיימו את דבריהם (אפילו אם אתם חושבים שיש לכם עצה ממש טובה לתת). שנית, נסו לשקף את מה ששמעתם ("אני רוצה להראות שהבנתי אותך נכון…"). בנוסף, נסו לשאול שאלות שיעזרו למדבר לגלות דברים על עצמו. השאלה יכולה להיות פשוטה כגון "האם יש עוד"? לא צריך להיות פסיכולוג דגול על מנת להיות מקשיב טוב יותר ובכך להגיע לקשר טוב יותר עם הסביבה שלכם. כאשר אני מלמד קורס על הקשבה בפקולטה למנהל עסקים אנשים מדווחים שהם גילו דברים חדשים על חברים ללימודים שלפני כן חשבו שהם יודעים עליהם הכול.

הערך של הקשבה עולה במיוחד בימינו בו תופעת הבדידות תופסת תאוצה. ברחבי העולם כבר מיישמים פרויקטים רחבי היקף בהם מתנדבים מקשיבים לאנשים זרים ברחוב על מנת ליצור קשר וחיבור. לסיכום, אם נוכל לנתק את עצמנו לספר רגעים מהסמארטפונים שלנו וננסה באת להקשיב לאנשים בסביבתנו אנו נתחיל לחוות חיבור עמוק ואיכותי יותר שיטיב הן עימנו והן עם סביבתנו

על הסוס

  1. וולאסקז ספרד מאה 17
  2. אלכסנדר מוקדון פסיפס – 200 לפנה"ס
  3. ג'ריקו – קצין בחיל הפרשים, מאה 17
  4. ז'אק לואי דוד – נפוליאון חוצה את האלפים מאה 18                                                                           

ציורי סוסים, מופיעים כבר לפני 30.000 שנים על קירות המערה הפרה היסטורית בלסקו שבצרפת ובתקופות היסטוריות מאוחרות יותר. בדרך כלל מופיעים סוסים באמנות כשהם מזוהים עם גברים, לוחמים ובני אצולה וכמובן עם מנהיגים במיוחד בהקשר הנצחה.

וולאסקז, צייר בית המלך הספרדי פילפה במאה ה17 מצייר את מלך ספרד כשהוא רכוב על סוס העומד על רגליו האחוריות ומשקיף אל נוף כאומר – כל זה שלי הוא!  הסוס באמנות נחשב לסמל של שליטה וכריזמה של מנהיג, ורומז לכך שכפי שהוא מסוגל לשלוט בבהמה הפראית הזו – כך הוא גם בעל כישורים לשליטה וריסון של עמו ויכול ולהוביל אותו למדרגה גבוהה יותר. הנוף הבהיר משדר אופטימיות ומוסיף רמז דתי (השמיים תופסים חלק נכבד משטח התמונה ומסמלים את האלוקות) בדרך זו, אומר ולאסקז שהמלך נתמך גם ע'י כוחות עליונים.

פסיפס – אלכסנדר הגדול – נחשב לאחד המצביאים הגדולים בהיסטוריה כבש את רובו של העולם העתיק, בנו של מלך מקדוניה, ממלכה יוונית קטנה,  שהפך למלך שלה והוא בן 20 בלבד.

שאפתן ומצביא צבאי מבריק שהעז לפלוש לאימפריה הפרסית וכבש את המזרח התיכון ממצרים עד הודו כשהוא מפיץ את תרבות יוון ברחבי העולם. סוסו של אלכסנדר בוקפאלוס היה סוס גדול ופראי וקשה לאילוף והאגדה מספרת שאלכסנדר הצליח לאלפו עוד לפני שהיה למלך, בכך ראו ההמונים את עתידו כראוי למלוכה.

קצין בחיל הקלעים – תיאודור ג'ריקו – צייר צרפתי המשתייך לזרם הרומנטי סוף מאה 18, קומפוזיציה של אלכסונים המעבירה לצופה תחושת מתח קיצונית כמו למשל פני הרוכב בכיוון אחד ופני הסוס בכיוון הפוך, מעביר תחושה של סתירה וחוסר הרמוניה בין הסוס לרוכבו. ג'ריקו הרבה לעסוק בנושאים שיש בהם ניגודים המראים את המציאות האמיתית ומבליטים אתהחלק הרע בטבעו של האדם.

ז'אק לואי דוד – נפוליאון חוצה את האלפים – הצייר הצרפתי הנודע ממובילי הסגנון הניאו קלאסי, פגש את נפוליאון בונפרטה והפך לצייר האישי שלו תיעד את הכתרתו ועסק בציוריו בנושאים פוליטיים כמו "מות מארה". הקומפוזיציה האלכסונית מבטאת את נחישותו של נפוליאון בזכותה הוא מצליח כמצביא צבאי.

משמר הלילה – רמברנדט, הולנד מאה 17

תפקידו של אמן בהולנד ובמדינות המערב במאה ה17, היה לתעד דמויות. כאן, תיעוד קבוצתי של מתנדבי המשמר של קפטן באנינג קוך. למעשה, לא מדובר בתמונה לילית, אך מכיוון שכוסתה בלכה כהתה במשך השנים. רמברנדט, שהיה אמן נועז ומתחדש, לא שמר על כללים הנהוגים בציור דיוקן מוזמן, ויצר את הקומפוזיציה לפי הצורך האמנותי  ללא הקפדה על כך שהמזמינים ייראו היטב ויבלטו במידה שווה כמקובל.  כאמן, סידור הדמויות במרחב באופן היוצר דרמה בתנועה, ודגשים מפתיעים באמצעות פיזור האור והצל – הם החשובים! כי הופכים את הקומפוזיציה למרתקת ומרגשת. תיאור דיוקן רגיל, כשההנחייה שפניהם של כל חברי הקבוצה ששילמו מראש יראו היטב – היה כלל שלא יכול היה לעמוד בו. מבחינתו של רמברנדט, "לתמונה כללים משלה והיא מכתיבה לי איך לציירה אני מתבטל כלפי הצורך האמנותי הפנימי שלה"… (גם אם בכך, מסתכן מבחינה כלכלית).                                   

בסמוך לתקופה בה יצר רמברנדט תמונה זו, נפטרה אישתו האהובה ססקיה, המתועדת כאן כדמות רוחנית, קדושה ומוארת. הישג נוסף מגיע עם יצירה זו, כשרמברנדט מצליח להעביר את המסר של קבוצה מלוכדת ומחוברת מעל השוני המפריד בין חבריה – למען מטרה משותפת של השמירה על עירם האהובה – אמסטרדם. השוני בולט בעיקר באמצעות תווי הפנים, התלבושות וכיווני הרומחים והדגלים. המטרה המשותפת באה לביטוי פנימי (לא ויזואלי) שהוא – הסכמתם להתאחד סביב מטרה אחת באהבה ולמעלה מחילוקי דעות.  דמותו של הקפטן גבוהה, רגלו נמצאת צעד אחד לפני כולם והוא מוביל את אנשיו למטרה! בנוסף, מופיעות 2 דמויות בולטות אחרות, האחת לצידו של הקפטן בצבעים בהירים זהובים, השניה מעט מאחור בגווני אדום. דמותו של הקפטן נראית כהיפוכה המוחלט של הדמות שלצידו, כך מעביר רמברנדט את המסר שכדי להצליח, נחוץ צוות של אנשים בעלי תכונות הפוכות, המאפשר להגיע להחלטות של אמת. רמברנדט הרבה לצייר דיוקנאות של חבריו היהודים ואף נושאים מהתנ'ך והיה האמן היחיד שהכיר יהודים היטב  לפני המאה ה19.

בין חבריו היו גם יהודים לומדי קבלה שהעידו עליו שהאור בציוריו מבטא את "האור הגנוז", כוח עליון, כוח הבריאה, ורמזו שלמד עמהם קבלה.

מעניין שבשלב אחר בהיסטוריה, ראה בו היטלר את התגלמות האמן הארי האנטי יהודי…                     

שוב אנו פוגשים דבר והיפוכו – כמו כמו האור והחושך המאפיינים את יצירתו של רמברנדט ואן ריין.